יהלומי קארס בע"מ נ' רזניק ואח'

החלטה

לפני בקשה של הנתבעים להורות למשיבה - התובעת להפקיד ערובה בסך 300,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאותיהם.

א. תמצית העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים .

המשיבה, חברה העוסקת בקנייה ומכירה של יהלומים, שמניותיה מוחזקות במלואן על ידי מר מוריס רזניק, הגישה את התביעה שבכותרת נגד המבקשת, גרושתו של מר רזניק, ובנה – המבקש.

עניינה של התביעה נזקים שנגרמו למשיבה, לטענתה, כתוצאה מהליכי סרק שבהם נקטה המבקשת, בסיועו של המבקש, במאבק הגירושים שהיה בינה ובין מר רזניק, שבמהלכו הצליחה להטיל צווי מניעה ועיקול על נכסי המשיבה. כתוצאה מכך, טוענת המשיבה, כי עסקיה הושבתו למשך כשלוש שנים, וכי נגרמו לה נזקים בסך כולל של 10,981,505.2 ₪ הכוללים:

פגיעה במוניטין בסך של 3,486,000 ₪;

הפסדים ורווחים שנמנעו ממנה בסך של 7,495,377 ₪.

לצרכי אגרה העמידה המשיבה את התביעה על סך של 2,500,000 ₪.

המבקשים טוענים כי התביעה טורדנית וכל מטרתה להתעמר בהם. לטענתם, בין המבקשת למר רזניק התנהל, משך כחמש שנים, מאבק על חלוקת הכנסים שצברו במהלך כ- 20 שנות נישואים, במהלכו שיקר מר רזניק לבית המשפט, הסתיר נכסים שצבר, ונמלט לישראל על מנת להתחמק מביצוע תשלומים למבקשת. לטענתם, המבקש לא היה מעורב בהליכים שבין המבקשת למר רזניק, והתביעה שהגישה המבקשת וצווי העיקול, לא היו הליכי סרק, אלא הליכים נדרשים כדי למנוע ממר רזניק מלבצע דיספוזיציה בנכסי המשיבה.

הבקשה באה, לטענת המבקשים, למנוע מצב בו המשיבה, חברה בע"מ, תפסיד בתביעתה, ולא יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשים, לאור מצבה הכלכלי הרעוע. המבקשים טוענים כי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") יוצר חזקה לפיה יש לחייב את המשיבה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, בהפקדת ערובה כאמור, וכי הנטל לסתור את החזקה, מוטל על המשיבה. המבקשים טוענים כ למשיבה חוסר יכולת כלכלית לפרוע בבוא היום את ההוצאות. כך לדוגמה, לטענתם, על פי הדו"חות החשבונאים של המשיבה לשנת 2008, הפסיקה המשיבה לפעול ביום 31.12.08, ורכושה הועבר לבעל המניות בה. כמו כן, לטענתם, ניתן ללמוד על חוסר איתנותה הכלכלית של המשיבה, מהמאזנים שלה שצורפו לכתב התביעה. כמו כן, לטענתם, גם את חלקה של המשיבה בשכ"ט המומחית מטעם בית המשפט, היא שילמה באמצעות צד ג', דבר המצביע על חוסר יכולתה הכלכלית.

המשיבה טוענת כי הגשת הבקשה מהווה ניסיון נוסף שלך המבקשים למנוע מהמשיבה לקבל את יומה בבית המשפט. על כך ניתן ללמוד, בין היתר מכך שהבקשה מוגשת רק כעת ולא מייד עם הגשת התביעה, למרות שהדו"חות הכספיים עליהן מסתמכים המבקשים, בין היתר, צורפו עוד לכתב התביעה. כמו כן טוענת המשיבה כי החיוב בערובה נתון לשיקול דעת בין המשפט ואין כל חזקה המחייבת אותו בהחלטתו.

המבקשים טוענים כי אופן התנהלותה של המשיבה מכביד עליהם הוצאות. לטענת המשיבה, המצב הכלכלי הרעוע אליו היא נקלעה, נגרם אך ורק בשל התנהלותם של המבקשים. לכן גם מתקיים, לטענתם, החריג לכלל בדבר הנטל המוטל על חברה להפקיד ערובה. כמו כן טוענת המשיבה כי אם נאלצו המבקשים לשלם את שכר הטרחה הנטען בבקשתם לבאי כוחם הרי שמדובר בשכר מוגזם והתשלום נעשה מבחירתם בלבד.

זאת ועוד, טוענות המבקשים, כי סיכויי ההצלחה של התביעה קלושים שכן הטענה העיקרית היא כי בשל העיקולים שהטילה המבקשת על נכסי המשיבה, נאלצה המשיבה להפסיק את פעילותה למשך מספר שנים. לטענת המבקשים, אין בטענה זו ולא כלום, הואיל ומר מוריס רזניק, בעל 100% ממניות המשיבה, הקים על שם בנו, חברה באמצעותה המשיך לפעול, ולכן לא נגרם למשיבה נזק בשל הפסקת פעילות. המשיבה טוענת כי סיכויי ההצלחה בתביעה טובים במיוחד משום שלגישתה אין מחלוקת כי התנהלותה של המבקשת הוא שהביא לפגיעה הכלכלית במשיבה.

לבסוף טוענים כי ההוצאות המינימאליות הצפויות להם בהליך הן בסכום הערובה המתבקש בעוד שהמשיבה טוענת כי גם אם יוחלט על לחיובה בערובה, יש לחייב בסכום מינימאלי בלבד.

ב. דיון והכרעה .

לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

סעיף 353א לחוק החברות יוצר חזקה לפיה יש לחייב תובעת - חברה בע"מ בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות שתיפסקנה לטובת הצד שכנגד במידה שתיפסקנה. הנטל לסתור את החזקה מוטל על החברה.

באשר לחזקה שיוצר סעיף 353א לחוק החברות נקבע:

"סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה לפיה תחויב חברה, בהתאם לבקשה, בתשלום ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בתביעה שהגישה. החברה יכולה לסתור את החזקה בהתקיים שני תנאים: האחד, אם הוכיחה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם תידחה התביעה; השני, אם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה...".

ראו:רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ (2009).